גנים פרטיים כמשל למצב העצמאים בעת משבר הקורונה

גן תומר בהרצליה

גנים פרטיים כמשל למצב העצמאים בעת משבר הקורונה

ב15 למרץ כל גני הילדים ובתי הספר הפסיקו לפעול, והפכו הורים ובעלי גנים לבני ערובה של המדינה.

מאת: קוסטה ברודצקי, בעל "גן תומר" בהרצליה עם ותק של 9 שנים

פעם סיני החליט לאכול עטלף, נשמע כמו התחלה של בדיחה אבל בפועל זוהי תחילתו לבלאגן עולמי כי ב15 למרץ כל גני הילדים ובתי הספר הפסיקו את פעילותם. זאת כבר לא בדיחה, זאת כבר עובדה.

ענף גני הילדים הינו ענף מוכה בשנים האחרונות. "הודות" לכל מיני מפעילי גנים פרטיים שמעלו באמון שניתן להם כשהקפידו בידיהם את היקר להורים מכל. הורים רבים, בצדק, חשו נבגדים, הפנו אצבע מאשימה כלפי כל הסקטור של מפעילי הגנים כשבפועל, האמון שלהם בגננות/ים נשבר וכנראה כבר לא יחזור להיות מה שהיה.

לשמע מעשי הזוועה וזעקת ההורים המבוהלים (ושוב נאמר, בצדק!), הממשלה חוקקה את חוק הפיקוח וגרמה למפעילי הגנים הפרטיים להיכנס לתהליך יקר ומיותר של קבלת אישור לשימוש חורג, כלומר אישור של המבנה שבו מתנהל הגן והפיכתו מנכס פרטי לעיסקי. תהליך שמסתכם בהשקעה לא צפויה אך הכרחית מבחינה חוקית של מאות אלפי שקלים.

מפה העניינים החלו להתדרדר. גני הילדים הפרטיים, אשר אינם מאוגדים ואינם נמצאים תחת פיקוח של אף משרד ממשלתי מנסים להבין מה עושים. מצד אחד יש את ההורים אשר אינם מקבלים שירות, מצד שני ההוצאות רצות כאילו מדובר בסתם עוד חודש השנה. ברשת מופיעים פוסטים זועמים של הורים, היסטריה בקבוצות הווטסאפ של בעלי הגנים ואף אחד לא מכוון.

פה ושם מופיע מישהו בטלוויזיה ואומר לנו: "כל אחד שיחליט מה שהוא רוצה". אחלה, כמו ששיסו את הציבור במורות ובמורים והפכו אותם לאגואיסטים שאינם מוכנים להיכנס תחת האלונקה, כך הפקירו גם את הגנים והמפעילים שלהם. בשלב הראשון הוחלט על אי הפקדת תשלום של חודש אפריל, הרי זה הגיוני, ההורים אינם מקבלים שירות, אז למה לשלם. אולם מן הצד השני של המטבע, מדובר פה בכמה עשרות אלפי שקלים שנעלמו אבל ההוצאות ממשיכות להיערם.

שכר דירה/משכנתא, ארנונה עיסקית, מים וחשמל עבור חודש מרץ, שכר הצוות עבור חצי חודש מרץ, שכר עבור גננות בגנים מוכרים שממשיך לרוץ, חוגים, ספקים למיניהם, ביטוח, כפתורי מצוקה, תשלומים שונים ומשונים מסביב לחוק פיקוח שנכנס אבל לא נכנס לתוקף והדבר האחרון והחביב המחיה של אותם בעלי הגנים שבעצם לא הכניסו שקל הביתה.

הזעם הציבורי של שני הצדדים מובן, הרבה מכתבים, פוסטים בפייסבוק והפגנה אחת הביאו את האוצר לשבת עם נציגי הגנים. לקח להם "רק" 6 שבועות. נציגי הגנים מצידם באו עם רשימת בקשות הגיונית, פיצויים ברמה הגיונית, סיוע בעת החזרה לעבודה וביטול או לפחות השהייה או במינימום הקלה כלשהי בתהליכים הבירוקרטיים על מנת שגני הילדים יוכלו להתרכז בילדים ולא בעירייה/ממשלה. התשובה היתה פשוטה – תבקשו כסף מההורים. זה הפתרון היחיד של משרד האוצר, לגלגל את ההוצאות שוב ושוב ושוב על מעמד הביניים, להעלות את יוקר המחייה ולתייג את כל מי שאינו מוכן לשאת בנטל בעצמו כמי שאינו נכנס תחת האלונקה. פתרון קל להם, בלתי ישים לבעלי הגנים ובטח לא עבור ההורים.

אז מה היה לנו? בעלי גנים שלאט לאט קורסים, הורים מיואשים שלאט לאט מתחילים להבין שלא לכולם יהיה גן לחזור אליו אחרי המשבר וממשלה אחת שלא רואה אף אחד. בראייה רחבה יותר, התוצאה תהיה יותר הורים שאחרי המשבר יחליטו לוותר על שירותי הגנים, ישארו בבית, ידרשו (ויקבלו) קצבאות מביטוח לאומי ומהמדינה, עוד מובטלים, עוד פושטי רגל וחשבון ארוך ארוך שיתגלגל לציבור שכמו בשיר "מטומטם, ולכן הציבור משלם".

בהצלחה לכולנו

דילוג לתוכן